<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רי"א</h1>
<h2>דף סו:</h2>
שלא לאכול דג טמא דכתיב (ויקרא י"א) וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים לא תאכלו, ועובר עליו בעשה (דף נ"ו) דכתיב את זה תאכלו והגדלים בבורות שיחין ומערות ובכלים אף על פי שאין להם סנפיר וקשקשת מותריןא) ומי שאין לו עכשיו ועשוי ליגדל אחר זמן או שיש לו עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן הים הרי זה מותר, ואין לוקחין (עכו"ם דף מ' וצ"ע שם בגמ' בתוס') עוברי דגים אלא מן המומחין אבל אם אמר אני מלחתים מותר ודוקא בשנימוחו אז בעינן שיאמר אני מלחתים אבל אם לא נימוחו וחזינן בהו סימני טהרה מותר דסימני עוברי דגים מן התורה וסימנייהו כמו של בציםב) ואותם (שם בתוספו') דגים שקורין בורבוט"א משיר את הקשקשים בשעה שעולה מן המים, וגם עובריהם יש להם סימנים טהוריםג) ודגים (גיד הנשה דף צ"ט) שנמלחו הם ועובריהם הן עם בשר הן עם דגים טמאים, כבר פרשנו במצות שלא לאכול דם ומה שהתרנו בכלים היינו היכא שלא פירשו לשרוץ על הארץ או במקום (שאין) רביתיהו. [סמ"ק סימן רי"א]. א) כל זמן שלא פירשה חוצה להם אבל פירשו בדופני הכלי מתוכו וכן בדופני הבור מתוכו היינו רביתייהו ולא חשיב פירשו עכ"ל. ב) לפי' ר"ת דפי' דאעפ"י דסימני בצים לאו דאוריית' מכל מקום סימני עוברי דגים דאורייתא מכח ההיא סוגיא דעכו"ם דפריך גבי עוברי דגים ליבדוק בסימנים דדחיק לשנויי בשנימוחו ולא משני משום דסימני עוברי דגים לאו דאורייתא ומיהו איכא למידחי דכי נמי לא הוו סימנים דאורייתא מכל מקום היכא דאמר של דג פלוני וטהור הוא סמכינן אסימנין כמו גבי ביצים ומשמע ליה לתלמודא דמיירי גם בהכי דאמר של דג פלוני וכו' ומדלא משכח היתר כי אם באומר אני מלחתים כ"כ בתוס' וגם ר' ברוך וגם הרב רב' אליעזר הגיה דמוכ' בירושלמי דסימני עוברי דגים לאו דאורייתא דאיתא בירושלמי ההוא גברא דאתא קמיה דשמואל ואמר ידענא מבחנא בין סימני עוברי דגים טהורים לטמאים אמר ליה שמואל כהדין מהי אמר ליה טמא א"ל לא מסתייך דאמרת על טהור טמא אלא סופך לומר על טמא טהור משמע דאין לסמוך אסימנים כלל ואם כן אין לאכול מן הבורבוט"א על ידי סימני עוברי דגים שבה. ג) מיהו לעיל פירשתי בהג"ה דאין לסמוך על הסימני' וגם אמרו בשם רבינו יהודה חסיד סימן על הדגים הטהורים שני עדים טהור פירוש דג טהור יש לו זנב סדוק לשנים מה שאין כן בבורבוט"א והרבנים הגדולים אוכלים ממנה ורבינו יחיאל מפרי"ש היה נזהר ממנה והמחמיר תבא עליו ברכה עד כאן לשונו.
